יום שלישי, 15 ביוני 2010

תוכן עניינים-


מבוא
פרק 1 : "הטיפול
פרק 2: "הגנון"
פרק 3: "גן הילדים"

פרק 4: " בית ילדים לגילאי בית הספר היסודי והעל יסודי "
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים


מבוא-

בעבודה זו בחרתי להתמקד במוסדות החינוך השונים בדגניה א' מראשית ההתיישבות עד היום.
מראשית הדרך לא ראתה קבוצת דגניה א' את עצמה אחראית בלעדית לחינוך הדור הצעיר. האחריות לחינוך נחלקה בין מסגרות בתי הילדים בשעות היום לבין המסגרת המשפחתית בשעות הערב והלילה. מאז ומעולם הלינה היתה משפחתית ולא לינה משותפת כבקיבוצים אחרים.
בתי הספר: בראשית שנות ה-30 קם בית החינוך המשותף בדגניה. בית הספר כלל את ילדי דגניה א' וקיבוצי הסביבה - כיתות א'-ח' וכיתות המשך - ט' והלאה.
בראשית שנות ה-40 הוקם בית ספר תיכון חקלאי על שם א' רופין, והוא קלט את הילדים למסגרת לימוד של כיתות ט'-י"ב.
בתחילת שנות ה-50 הקימה המועצה האזורית בעמק הירדן בית ספר תיכון מקצועי ברשת "עמל" מתוך מגמה להכשיר עתודה טכנית מקצועית לקיבוצי האזור.
בתחילת 1975 התמזגו שני בתי הספר, החקלאי והטכנולוגי, ובית הספר החקלאי "בית ירח" על שם א' רופין הפך לבית ספר אזורי מקיף "בית ירח" על שם ליפרט בע"מ.
ל"בית ירח" מגיעים ילדים מכל האזור, והוא ממשיך לקיים לימודים במסגרת כיתות ט'-י"ב. אין בעמק הירדן חטיבת ביניים.
בחרתי להתמקד בנושא זה משום שעניין אותי מה ילדים בגילי עשו בחייהם,מה היה אורח חייהם ומה היו מסגרות החינוך שבהם התחנכו.
מקורות המידע העיקריים שבהם השתמשתי הם הארכיון של דגניה א'. לא היית לי בעיה להשיג חומר משום שסבתא שלי עובדת בארכיון והיא חיפשה לי את החומר.
בניתי את העבודה על פי ראשי הפרקים שמתוכם אני מרחיבה על הפרק שמתמקד במוסדות החינוך בגילאי בית הספר מכיתה א'-יב'.



פרק 4- בית ילדים לגילאי בית הספר היסודי והעל יסודי:
הילדים בדגניה א' היו כמו אחים הם אומנם לא ישנו ביחד כמו בשאר הקיבוצים אלא, כל אחד בביתו אך את מרבית הזמן שלהם הם בילו ביחד.
"הסוכה" היה שם כולל למוסדות החינוך מכיתות א'-יב'. "הסוכה" הייתה סוכה של ממש, היא הייתה בנויה ממחצלות וגגה לא היה אטום. את "הסוכה" בנה שמואל אשל ז"ל. "הסוכה" הקטנה שימשה כבית ילדים לכיתות א'-ה'. ו"הסוכה" הגדולה שימשה כבית ילדים לכיתות ו'-יב'. הילדים התחלקו בבתי הילדים לפני גילאים (שכבות). השם "הסוכה" נשאר במשך שנים כשם של בית הילדים.
החינוך היה נושא מרכזי בהווית החיים, ולכן כמעט ולא היית אספה שלא עלה נושא חינוכי כלשהו. כל החברים היו שותפים לבעיות החינוכיות כמו לדוגמא עבודת הילדים אחרי שעות הלימודים.
בדגניה קיבלו לבתי הילדים גם ילדים שלא היו מדגניה, כי המספר הקטן של הילדים מנע פיתוח של חברת הילדים. התומכים טענו שהבאת ילדים מחוץ לדגניה למסגרות החינוך בדגניה זה רעיון טוב כי ילדים צריכים חברים לשחק איתם ושיוכלו לבחור ולא יהיו חייבים לשחק עם הילדים היחידים שהיו בגילים בקיבוץ. אך היו חששות רבות בעניין זה. למשל, החברים פחדו שהילדים שלא מדגניה יכניסו מושגים זרים לילדי דגניה ובעיקר בעניין הרכוש הפרטי: שמא יגיעו ילדים מבחוץ עם צעצועים משלהם ולא יתנו לאחרים להשתמש. בדגניה היה נהוג שכל צעצוע שיך לכולם.
המטפלות והמדריכות היו מעורבות בחיי הילדים והן היו כמעט הקובעות הבלעדיות בענייני בריאות, בעיות בבית הספר וכו'. לאחר שקיבלו החלטתה שיתפו את ההורים בהחלטתן ולא להפך כמו היום. הכוונה הייתה לשחרר את ההורים ממטלות אלו כדי שיוכלו להתרכז בעבודתם.
"בסוכה" התקלחו, החליפו בגדים, וכל בעיות הניקיון השונות שהמטפלת היית אחראית להם כמו גזירת ציפורניים, תספורת מתאימה וכו', בימי החופש התנהלו כל הפעילויות היומיומיות ב"סוכה" עצמה.
בסוכה לכל מחזור ניתן שם והילדים הכינו לעצמם מחברת שבה נרשמו כל הפעילויות והדיונים שנעשו בסוכה. לדוגמא, הייתה קבוצת "דגן" (1940) המחברת שלהם ליוותה אותם לאורך כל פעילותיהם ב"סוכה הגדולה והקטנה" במחברת אף נכתבו שמות המדריכים במקרה הנ"ל שמות המדריכים היו: יויה ברץ ואהרון תבור.
בסוכה הקטנה (א'-ה') היו שני חדרים- חדר אוכל וחדר קטן לרחוץ בו את הכלים. במטבח הייתה רשימת תורנות שבה היה כתוב תור מי לשטוף כלים. כשסיימו לבנות את חדר האוכל המרכזי של דגניה הילדים עברו לאכול שם וחדר האוכל של הסוכה הפך להיות חלק מהסוכה עצמה בה הייתה להם ספריה ומשחקים. בסוכה הגדולה היה אולם גדול וחדר קטן שבו היה ארון בגדים וכיור לרחיצת הכלים. באולם הגדול התקיימו כל הפעילויות: מסיבות ,ארוחות, ארון ספרים ומשחקים.
את הספרייה של הסוכה הילדים הקימו בעצמם. כל ילד הביא ספרים מביתו וכך הצטברו שם ספרים וכעבור זמן מה היו שם למעלה מ300 ספרים.
המדריכים שהפעילו את הילדים קבעו גם משימות מיוחדות. למשל, מרים זינגר מספרת : "בכל יום אני פוגשת את יובל. הוא עובר לידי ולא שם אלי לב. יום אחד החל מברכני בברכת "בוקר טוב", כך גם למחרת. ימים אחדים חזר על ברכתו ופתאום עבר על ידי ללא ברכה. עצרתי אותו ושאלתי:- יובל, מה עשיתי לך? אתה כועס עלי? עד עכשיו אמרת לי שלום… והוא ענה: - פשוט, היה לנו שבוע של אדיבות והשבוע עבר… (סוף שנות ה40)"
שינויים במבנה החברתי של הילדים התקיימו מעת לעת. אחרי מלחמת השחרור, הפרידו את ילדי ט'- יב' מהסוכה הגדולה והוקמה "הצריפיה" שבה התקיימה לינה משותפת. גם במבנה "הסוכה" חלו שינויים והיום גיל בית הספר מתחלק ל-3: כתות א'-ג', כתות ד'-ו' וכתות ז'-ח'. ויש את "הצריפיה" ששוכנת היום בבית אבן אחד ואין בה כלל לינה משותפת.


ראיון: מרכזת חינוך בשנות השמונים.
רחלה עבאדי-
"בדגניה היה נהוג לקיים ועדה לכל גיל עם מרכזת נפרדת. בשנת 83 קיבלתי את הריכוז ועשיתי בו שינוי. נבחרו 3 ועדות חינוך גיל הרך, גיל בית הספר היסודי, וגיל נעורים, אבל אני ריכזתי את שלושת הועדות. כך שלעיתים לבעיה חינוכית בגיל מסוים הייתי משתפת גם את הועדות האחרות. בבית גולן (מתנס) נפגשו ילדים מכל הגילאי בית הספר א'- ח'.
היה שנים שהכינו במקום שיעורי בית ואף קיבלו עזרה. בתי הילדים של גילאי בית הספר היו פתוחים מ-3 אחר הצהריים עד 5. בשנים האלו רוב החוגים התקיימו בדגניה והיו משולבים בבתי הילדים, למעט מוזיקה, מחול וחלק מספורט.
בשנים אלו חלוקת הגילאים הייתה כזאת :
גיל הרך-
3 פעוטונים
2 גנים

גיל בית הספר היסודי-
3 בתי ילדים
מתנס (בית גולן( : ספריה, מחשבים, טלויזיה, משחקים.

נעורים-
צריפיה. בצריפיה הייתה לינה משותפת והיו משולבים בבתי הילדים.

כך זה היה בשנות ה-80.





ביבליוגרפיה -



חומרים מתוך ארכיון דגניה א'-

הספר: "דגניה א' ילדי הסוכה"

הספר: "בנוף ילדות"

הספר: " בשבילי מחזורים ראשונים"


אתר ויקיפדיה


אתר הקהילה של קיבוץ דגניה